גז"ד לפליקס חלפון שהואשם בעבירות של זיוף ומרמה בנסיבות מחמירות

ביום 15.6.06 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בן שני אישומים,  המייחס לו עבירות של זיוף ומרמה בנסיבות מחמירות בגין מעשים שביצע בשלהי שנת 2002 תחילת 2003.

הנאשם כפר בכול המיוחס לו והוחל בשמיעת העדויות.

לקראת סיום פרשת התביעה ולאחר שמרבית עדי התביעה נשמעו, ביום 4.2.08, הודיעו הצדדים על כריתתו של הסדר טיעון, שייתר את המשך הבאת הראיות. במסגרתו, הוגש כתב אישום מתוקן ( בימ"ש1).

הסדר הטיעון תוחם בטווח ענישה. בגדרו הגבילה עצמה התביעה לרף עליון, שבמרכזו ששה חודשי מאסר שאפשר וירוצו בעבודות שירות לצד מאסר על תנאי, קנס מינימאלי ופיצוי כול הנזקים שנגרמו, כמפורט: ביחס לאישום הראשון תעתור התביעה לפיצוי המתלונן בגובה השיק שנפרע על סך 31,667 ש"ח, וביחס לאישום השני פיצוי המתלוננים בסך של 100,000 ש"ח. ההגנה לעומתה תעתור בהתאם להסדר לרף תחתון של חודש מאסר בעבודות שירות ולעניין הקנס והפיצוי הטיעון יהא חופשי. כמו כן, הוסכם על קבלת תסקיר מבחן אודות הנאשם.

מכוח ההסדר חזר בו הנאשם מכפירתו והורשע על יסוד הודאתו בשני האישומים בעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובנוסף, באישום הראשון, בעבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, כול זאת בנסיבות הבאות:

הפרשה הראשונה עניינה באירועים מסוף 2002 וראשית 2003. תחילתם בזיוף ארבעה שיקים על ידי הנאשם באופן שנחזו להיות שיקים של הנהלת בתי המשפט, משוכים על חשבון בבנק הדואר.

הנאשם נקט בשורה של אמצעים טכניים כדי לשכלל את הזיוף לרמה של הטעייה מושלמת. לשם כך השתמש בנייר שעליו הדפסה הנחזית להיות הדפסה של שיקים של הנהלת בתי המשפט וחתם עליו בחתימות הנחזות להיות חתימתם של מורשי החתימה בחשבון אותו גוף ציבורי (להלן: " השקים המזויפים").

בהמשך, בחודשים ינואר ופברואר 2003, קשר הנאשם קשר עם שני אחרים לקבל במרמה ממספר בנקים את סכומי השקים המזויפים. במסגרת הקשר וקידומו קיבל הנאשם מהאחרים פרטי חשבונות שבבעלותם והפקיד בהם את השקים המזויפים, שכול אחד מהם היה בסכום של עשרות אלפי שקלים. פרטי המוטבים הודפסו על השקים מראש בזמן זיופם או סמוך להם.

אחד השקים המזויפים, ע"ס 31,667.83 ש"ח, נפרע והנאשם קבל את תמורתו במרמה. הודות לערנותם של פקידי הבנק שאר השקים לא כובדו והוחזרו מחמת חשד לזיופם.

הפרשה השנייה החלה בקשירת קשר של הנאשם עם אחר, בשלהי 2002 או ראשית 2003, לקבל במרמה אשראי בנקאי.

במסגרת הקשר ולשם קידומו, בפברואר 2003, הורה הנאשם לאחר לפתוח חשבון בבנק עסקי עבור חברת קסקרה והלה פתח חשבון בבנק מזרחי.

בהמשך הנחה הנאשם את האחר לבקש אשראי בנקאי בחשבון בסך כולל של 100,00 ש"ח. הואיל והבנק התנה את מתן האשראי כנגד שעבוד בטוחות, סיפק הנאשם לאחר שני רישיונות רכב שהתקבלו על ידו במרמה, לאחר שזייף ייפוי כוח והעביר במרמה בעלות על שני כלי הרכב, כך שנרשמו במשרד הרישוי על שמו, כול זאת, ללא ידיעת הבעלים.

במהלך חודש פברואר, שיעבד האחר לטובת הבנק שני כלי רכב, לאחר שהבעלות עליהם הועברה במרמה על שמו.

בנסיבות הללו קיבל הנאשם מהבנק במרמה בנסיבות מחמירות תוך שימוש במסמכי הרכבים שהתקבלו במרמה ועקב זיוף, אשראי בסכום של למעלה מ-100,000 ש"ח.

בטיעוניהן לעונש פרשו הפרקליטות שורה של נימוקים בעתירתן לכיבוד הסדר הטיעון בהתאם לעמדתן.

ככלל, כאשר בית המשפט נדרש להכריע בעונש המוצע על ידי הצדדים מתוקף הסדר טיעון, השאלה העומדת על המדוכה סבה סביב סבירות הענישה. אך במקרה זה, הוסטה נקודת הכובד משאלה זו לעבר השאלה, מהי ההשלכה של השהוי הממושך בהגשת כתב האישום על מידת הדין והשפעתו על גזירת העונש, במיוחד כאשר מדובר בנאשם המצוי בעיצומו של הליך שיקום מוצלח, אשר עבר כברת דרך משמעותית בחזרתו למעגל החיים הנורמטיבי. סוגיה זו עמדה בענייננו במוקד הדיון במלוא חריפותה והציבה דילמה לא פשוטה.

דומה, כי איש מהצדדים לא התעלם מהפרובלמתיקה המייחדת מקרה זה בהיבט האמור, אלא שכול צד ביקש לאמץ את פרשנותו לגבי נפקותו העונשית. 

בבקשה לשכנעני לכבד את ההסדר בהתאם לרף העליון היה על ב"כ התביעה להתמודד עם העונש המוצע על ידה, שיש בו הקלה משמעותית עם הנאשם ביחס לחומרת העבירות בהן הורשע. חומרה הטבועה בהן מעצם טיבן ומהותן ומנסיבות ביצוען: המדובר, במסכת עבירות חמורה המורכבת משתי פרשיות מרמה שונות שכול תכליתן הייתה קבלת כספים, בין באופן ישיר ובין בדמות אשראי, בסכומים גדולים ושלא כדין, תוך שהנאשם משתף אנשים אחרים והוא, לטעמה, הנהנה האמיתי והראשוני מכול פירות המרמה. עניינה של הפרשה הראשונה בזיוף שביצע הנאשם בארבע המחאות של הנהלת בתי המשפט שתחכומו מתבטא בכמה גורמים: הרמה הטכנית הגבוהה של הזיוף, שאכן הוליך שולל את פקידי הבנק עדי כדי כך ששיק אחד מתוך השיקים המזויפים אף כובד, ונקיטת צעדים על ידי הנאשם שנועדו להקשות על הזיוף, בין היתר, על ידי רישום גוף ציבורי דוגמת הנהלת בתי המשפט כ"מושך" ולהרחיק אותו עצמו מהזיוף בכך, שביקש משני אחרים לספק לו מספרים של חשבונות בנקים שונים בהם הופקדו השיקים המזויפים.

גם הפרשה השנייה עניינה מעשי הונאה, מרמה וזיוף. תכלית המרמה הפעם הייתה קבלת אשראי בנקאי גבוה. התביעה הדגישה, כי אותם מאפיינים של הפרשה הקודמת קיימים, בשינויים מתחייבים, גם בפרשה זו ובכלל זה, שימוש באנשי ביניים על ידי הנאשם במטרה להרחיקו מכול קשר למרמה.